ברגר ואח' נ' שמגד חברה לניהול תביעות בע"מ

החלטה

בתיק זה, בו מתנהלת תביעת התובעים לפיצוי בגין נזקי גוף כתוצאה מתאונת דרכים שארעה ביום 31.3.2010, מונה בהחלטה מיום 20.9.12 מומחה בתחום האורטופדי (ד"ר נורמן דורון) אשר קבע בחוות דעתו כי לתובע מס' 1 לא נותרה כל נכות אורטופדית כתוצאה מהתאונה וכי את הממצאים שנמצאו בבדיקתו אין ליחס לתאונה שהיתה תאונה קלה, אלא למצבו הרפואי הקודם.

בעקבות חוות דעת זו חזר התובע מס' 1 על בקשתו המקורית כי ימונה לו מומחה גם בתחום הפסיכיאטרי וזאת על רקע תלונותיו בתחום זה לאחר התאונה.

הנתבעת, כפי שגם הגיבה לבקשה המקורית, וביתר שאת לאור חוות דעתו של ד"ר נורמן, מתנגדת לבקשה וטוענת כי זה הוא מהמקרים הנדירים, יחסית, שבהם יש לדחות את הבקשה על אף הגישה הננקטת בפסיקה למינוי מומחים רפואיים בתביעות לפי הפלת"ד, שכן קביעות ד"ר נורמן רק מחזקות את טיעוניה כי התאונה בה מדובר היתה תאונה קלה ביותר, וכי כל תלונותיו של התובע בתחום הנפשי (כמו גם בתחום האורטופדי כפי שאישר המומחה) מקורם בתחלואים שהיו קיימים בו לפני התאונה ואשר בגינם אף הוכר כנכה בנכות כללית בשיעור של 75% והפסיק עבודתו בשל חוסר יכולת תפקוד עוד בשנת 2009.

כפי שציינתי בהחלטתי מיום 20.9.12 אכן מדובר במקרה גבולי ביותר שכן התיעוד הרפואי הרציף וקביעת הנכות הכללית לפני התאונה, בהחלט מצביעים על כך שתלונותיו של התובע, על אף שהוא מייחס את חלקם לפגיעתו בתאונה, הינן תלונות שהועלו עוד קודם לתאונה על רקע מצב תחלואתי ברור, שאף קיבל "גושפנקא" של קביעת נכות כללית (30% בתחום הנפשי).

אני סבורה כי לאחר קבלת חוות דעתו של ד"ר נורמן אשר קבע כי כל תלונותיו של התובע בתחום האורטופדי אין מקורם בתאונה, הפך המקרה למקרה גבולי עוד יותר, המותיר בלבו של המעיין במלוא המסמכים הרפואיים תחושה שהתובע מנסה להשליך את מלוא תחלואיו (שאינם מועטים ממילא) על תאונת דרכים קלה ביותר שארעה לו.

יחד עם זאת, וחרף תחושה זו, אני סבורה כי הלכת בית המשפט העליון אשר לאחרונה נסקרה בצורה מקיפה ע"י כב' השופט זילברטל ברע"א 3007/12 פלונית נ' הראל חברה לביטוח בע"מ (30.5.12) מלמדת אותנו כי בבקשות למינוי מומחים יש לנקוט אמת מידה מקלה ומרחיבה, ובמקרה של ספק, יש למנות מומחה, שכן עדיף שיתברר כי המינוי היה מיותר, מאשר תישאר השאלה באם קופחה אפשרותו של התובע להוכיח קיומה של נכות כתוצאה מהתאונה (ראה פסקה 8 לפסק הדין.

לא אכחד כי החלטתי מיום 20.9.12 למנות מומחה בתחום האורטופדי בלבד נועדה לנסות ולייתר מינוי נוסף או בכדי לסייע לי בבירור נחיצות המינוי בתחום הפסיכיאטרי, וזאת על אף שלא ביקשתי התיחסות של ד"ר נורמן לצורך במינוי מומחה נוסף וזאת לאור העדר קשר בין התחומים הרפואיים הנדונים. אולם לא היה בהחלטתי זו משום קביעה כי בהעדר נכות בתחום האורטופדי יהא כדי "לסגור את הגולל" על הבקשה בתחום הפסיכיאטרי.

משעולה מהמסמכים הרפואיים בתחום הפסיכיאטרי (אשר גם להם אני סבורה שיש להתיחס לעיתים בזהירות בהיותם מסתמכים כמעט רק על תלונות התובע) כי הרופא המטפל אבחן קיומה של תסמונת נפשית תגובתית (אם כי לא נקבע קשר ברור בינה לבין הפגיעה בתאונה דווקא), אבחון שלא מצאתי במסמכים שלפני התאונה שהתיחסו יותר לדכאון, ולאור רצף התלונות של התובע בדבר תופעות שהופיעו לאחר התאונה וקשורות אליה (סיוטים, קושי בשינה וכו'), אני סבורה כי לא ניתן לשלול קטיגורית אפשרות לקיומה של החמרה בתחום הפסיכיאטרי בעקבות התאונה, ועל אף הספק הרב שנותר בלבי שכך הוא המצב, אני מוצאת לנכון להעתר לבקשה.

ברור לחלוטין לאור כל האמור לעיל, כי בנסיבעות אלו על התובע לשאת בשכר טרחת המומחה, ואני מורה לו להפקיד, בתוך 30 יום את הסך של 6,000 ₪ בקופת בית המשפט להבטחת התשלום או להמציא בתוך אותו המועד התחייבות ב"כ לשאת בתשלום.

בהעדר הפקדה כאמור, אראה את התובע כמי שויתר על טענה לנכות בתחום הפסיכיאטרי.

ניתנה היום, ב' ניסן תשע"ג, 13 מרץ 2013, בהעדר הצדדים.